גזר דין בתיק ת"פ 1014/05

1.         ביום 26.11.04, בילה הנאשם עם חברו אשרף ג'אבר, המתלונן, עד לשעות הקטנות של הלילה. בדרכם הביתה, ביקש הנאשם מן המתלונן כי יחזיר לו את יתרת הכסף שמסר לו עבור הבילוי המשותף, ועל רקע דרישתו זו פרץ ויכוח בין השניים. במהלך אותו ויכוח שלף המתלונן סכין וניסה לדקור את הנאשם באמצעותה. הנאשם בעט במתלונן בחזהו, הפיל אותו על הארץ, חטף מידיו את הסכין ודקר אותו ברגלו. המתלונן קם וניסה לברוח מן המקום, אולם הנאשם רדף אחריו, הפיל אותו על הארץ בשנית, ודקר אותו שוב.

המתלונן נמלט בריצה אל ביתו. הנאשם עמד מחוץ לביתו וקרא בשמו. בין הנאשם ובין אחיו של המתלונן פרצה קטטה, ואביו של המתלונן לקח את הנאשם לבית השכן כדי למנוע פגיעה בו. במהלך פינויו של הנאשם מבית השכן באמצעות אמבולנס, נקבצו במקום עשרות צעירים, ביניהם אחיו של המתלונן, וניסו לפגוע בנאשם כנקמה על מעשיו. הנאשם נדקר במפשעתו ונזקק לניתוח ולאשפוז בבית החולים.

כתוצאה מדקירותיו של הנאשם נגרמו למתלונן חתכים בברכו ובגבו, והוא נזקק לטיפול בבית החולים.

בעקבות הודאתו של הנאשם בעובדות שתוארו לעיל, הורשע הנאשם בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי ס' 353 בצירוף ס' 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

2.         הנאשם בן 24 נשוי ואב לתינוק בן ארבעה חודשים. בעברו שתי הרשעות בהחזקת סכין למטרה לא כשרה, החזקת סמים לצריכה עצמית, ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה. בגין עבירה אחרונה זו הוטל עליו עונש מאסר בן 15 חודשים לריצוי בפועל וכן מאסר על תנאי בן עשרה חודשים שהינו בר הפעלה בתיק זה (ראה ת"פ 1228/01).

לפי תסקיר שירות המבחן ניהל הנאשם במשך שנים אורח חיים שולי ועברייני, בין היתר על רקע נטייתו להתנהגות אימפולסיבית, ואולם בשנתיים האחרונות חל שינוי חיובי ומשמעותי בהתנהגותו ובאורח חייו. הנאשם השתלב בעבודה מפרנסת ועובד כיום כמוכר בחנות דגים, ומאז העבירה דנן, לא היה מעורב בכל עבירה נוספת. לפי התרשמות שירות המבחן, נישואיו והולדת בנו היו עבורו אירועים רבי חשיבות אשר עוררו אצלו תחושת אחריות ומחוייבות כלפי בני משפחתו, ומוטיבציה לניהול אורח חיים תקין. הנאשם  נטל אחריות לעבירה והביע צער וחרטה על ביצועה.

להערכת שירות המבחן, שליחתו של הנאשם למאסר בין כותלי הכלא עלולה לקטוע את תהליך שיקומו של הנאשם ועלולה לפגוע בו ובמשפחתו, כלכלית, רגשית וחברתית. שירות המבחן ממליץ, אפוא, להאריך את עונש המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם ולהטיל עליו עונש של שירות לתועלת הציבור.

3.         המאשימה מבקשת להפעיל את עונש המאסר על תנאי ולהטיל על הנאשם במצטבר עונש של מאסר ממושך בפועל. לטענתה, גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, ובמיוחד גזר הדין שניתן בעניינו בת"פ 1228/01 מצביעים על דפוס התנהגות בעייתי של הנאשם, לפיו בכל עת בו חש הוא מאויים, הוא עושה שימוש בסכין. גם אישיותו האימפולסיבית מעידה על מסוכנותו.

ב"כ הנאשם מדגיש את העובדה, שאיננה במחלוקת, כי היה זה המתלונן אשר נשא עמו סכין, ואשר הניפה לעבר הנאשם תוך ניסיון לדקרו. בהמשך לאותו אירוע ממש, נדקר הנאשם ופונה במצב קשה לבית החולים, שם אושפז, לטענתו, כשסכנת חיים מרחפת מעליו. למרות זאת, טוען ב"כ הנאשם, לא הועמדו לדין, לא המתלונן ולא מי מתוקפי הנאשם.

ב"כ הנאשם מוסיף וטוען כי הנאשם עבר שינוי משמעותי בחייו. הנאשם נישא, הוא אב לילד, ועובד לפרנסת משפחתו. שליחתו למאסר עלולה לפגוע בתא המשפחתי, לפורר את משפחתו, ולהביא להתדרדרות במצבו.

הנאשם הודה, הביע חרטה, ואף נערכה סולחה בין שתי המשפחות להסדרת היחסים שביניהן.

ב"כ הנאשם מבקש, אפוא, מבית המשפט להורות על הארכת המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם, ולהטיל עליו שירות לתועלת הציבור, כהמלצת שירות המבחן.

4.         בתי המשפט עוסקים כמעט מידי יום ביומו במערכה להדברת נגע האלימות אשר פשה במקומותינו, ובהדגשת חובתו של בית המשפט להירתם למלחמה בתופעה זו על ידי ענישה מחמירה. לא פעם הודגש הצורך להטיל עונשים כואבים, גם על צעירים, על מנת לשים קץ לתופעה זו. וראה לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ 327/05 נביל ג'אבר נ' מדינת ישראל:

"בית משפט זה כבר נתן בעבר ביטוי לאחריות הכבדה הרובצת על שכמו להרים בדרך הענישה את תרומתו לצמצום תופעות עבריינות האלימות הקשה שפשטה כנגע קשה בחברה הישראלית. על הענישה בעבירות אלימות קשה לשקף גמול ראוי על חומרת הפגיעה בקרבן, ובה בעת להוות התראה הן לעבריין שביצע את העבירה והן לעבריינים פוטנציאליים מפני ביצוע מעשי אלימות פליליים נוכח הצפי כי הענישה תכביד עולה על המשתמשים בכח כלפי זולתם. העבירות בהליך זה הן דוגמא מיוחדת לצורך במסר מובהק של מאבק נחרץ בפשיעה האלימה, גם אם מקורה של פשיעה זו במערכות יחסים בינאישיות, הכרוכות ברקע של פגיעה רגשית קשה, וגם מקום שהאלימות מופעלת בידי אדם צעיר." (וראה גם ע"פ 7734/05 היטם עאטף ואח' נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 15.5.06).

גם בענייננו, כמו במקרים רבים אחרים, נעשה שימוש בסכין על מנת ליישב סכסוך של מה בכך בין הנאשם למתלונן. יתר על כן, אין מדובר במעידה ראשונה ועברו של הנאשם מעיד על תגובותיו האימפולסיביות ונטייתו לפתרון סכסוכים באמצעות הסכין (וראה נסיבות הארוע נשוא ת"פ 1228/01 הדומות להפליא לענייננו).

נוכח מעשיו החוזרים ונשנים של הנאשם, גם כאשר עונש מאסר על תנאי תלוי ועומד מעליו, אין בשינוי החיובי העובר עליו, רצוי ומבורך ככל שיהיה, כדי להוציא את עניינו של הנאשם מגדר מדיניות הענישה הנקוטה בעבירות מעין אלה, ויש להטיל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל. ממילא אין לקבל את המלצת שירות המבחן להארכת תקופת המאסר על תנאי ולהטלת של"צ (ולהעדפת שיקולי ההרתעה על פני שיקולי השיקום בעבירות מעין אלה ראה ע"פ 10365/05 עאמר אבו מדיעם נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 22.6.06, ע"פ 175/05 מדינת ישראל נ' רונן שטרית, ניתן ביום 23.3.06).

לצד יישום המדיניות הנקוטה בעבירות "הסכינאות", ולצורך קביעת אורך תקופת המאסר, יש לקחת בחשבון בראש ובראשונה את העובדה שהיה זה המתלונן אשר שלף לראשונה את הסכין, הניפה וניסה לדקור את הנאשם. חרף זאת, ומסיבה שלא הובהרה ע"י המאשימה, המתלונן לא הובא כלל לדין בגין מעשיו אלה. הנאשם עצמו נפצע קשות באותו אירוע ואושפז בבית החולים. נסיבה משמעותית נוספת לקולא הוא תהליך השיקום והשינוי אותו עובר הנאשם מאז נישואיו והולדת בנו. על כך יש להוסיף גם את הודאתו של הנאשם.

לאור כל השיקולים הללו הנני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

א.      מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 18 חודשים.